מדריך שפוי להורים ומתבגרים. קט סטיבנס הצליח לנסח את אחת מהשיחות המרגשות ביותר ביחסי הורים וילדים. אנחנו רצינו לתרום את חלקנו לנושא המורכב והטעון הזה. הפוסט שלנו עוסק ביחסי הורים וילדים. חמישה סנטימטרים מהלב, הזמנה לשיחה מרתקת על אחד מהנושאים הטעונים ביחסי הורים וילדים. היכן להתמקם? איזה תובנות אנחנו מביאים למסע המרוכב הזה? היום אנחנו רוצים לדבר אתכם על תפקיד חיינו כהורים. ועל המיקום המדוייק שאנחנו יכולים להיות בו. להיות הורה זה להיות הכל. מלאך מגונן 360 מעלות, 365 ימים בשנה, 7 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. תפקיד חיינו. אנחנו צריכים לענות על כל צרכיי הילדים שלנו מינקות ועד לבגרות. לילות ללא שינה, דאגות, תיסכול. שאיפה לגונן עליהם מכל פגע. לפעמים במחיר ההתבגרות והחוסן שלהם. אוי לנו אם נתסכל אותם, הרי מחר אנחנו נהיה אשמים שהם לא הצליחו... שנתיב החיים המורכב והסבוך יסיט אותם מהמסלול הבטוח שניסינו להעניק להם...מחר, אנחנו "נעמוד למשפט" על ספת הפסיכולוג ונשפט באכזריות על הכישלונות שלהם בחיים. אבל אולי קיימת אפשרות שונה? אולי יש אפשרות בריאה יותר להיות לצידם, אבל גם לנו, לחיות את חיינו כהורים?
אולי פשוט מותר לנו לא להיענות לכל צרכיהם? אולי מותר שהם יהיו מתוסכלים ואולי זה בסדר שהם לא תמיד יסבלו אותנו וגם אנחנו לא תמיד אותם. אז איך עושים את זה? איך מרחיקים את ילדנו ממרכז ליבנו קצת החוצה באופן שהוא פחות סוער ויותר מתון ומעודן. כל מי שהיה שם מכיר את התחושות ואת הלבטים כהורים. חמישה סנטימטרים מהלב , הוא המקום בו אפשר להסתכל, לראות אותם כמו שהם, להרשות לעצמנו להיות כמו שאנחנו, בלי רגשי אשמה, בלי תחושת אחריות נצחית ואין סופית שאומרת שכל כישלון שהם נכשלו בחייהם אנחנו גרמנו לו. שאנחנו נישא את עולמם הרגשי על כתפינו. מטען חיים עמוס ולפעמים קשה לנשיאה. האם כל האחריות היא רק שלנו? אז בואו ננשום עמוק, נרחיק חמישה סנטימטר מהלב. עדיין נאהב, אבל גם נוכל לראות, להתבונן, להעריך, לאמוד את העולם הרגשי המורכב והסבוך שנוצר בחיינו כהורים לילדים. לשחרר קצת את החבל. לאפשר להם להיות מי שהם, ולנו, פשוט להיות הורים. הורים שתמיד יהיו שם לצידם, אבל במרחק שמאפשר מרחב מחיה וכבוד הדדי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה