ייעוץ הורי. זה לא פוסט על געגועים. זה גם לא שיח נוסטלגי. התמונה הזאת מספרת על המשפחה הגרעינית כמודל שאנחנו כפרטים שואבים ממנו כוחות ותעצומות נפש. אלא שלאורך השנים, ובעיקר במאה העשרים ואחת החל מעמדה של המשפחה להתערער. בתים שבהם ההורים עובדים ללא הפסקה כדי לעמוד ביעדים החומריים ובלחצים הכלכליים הם הראשונים להיפגע. בלי ארוחות משפחתיות, בלי שיחות אינטימיות, בלי מערכת יחסים שמכילה תקשורת כמעט על בסיס יומי.
המתבגרים גדלים כמעט לבד. ללא סיוע, ללא אוזן קשבת. זו לא שאלה של מעמד סוציו-אקונומי גבוה או נמוך, מתבגרים זקוקים לקשר, להקשבה וגם לפיקוח, על בסיס יומי. השאלה היומית מה עשית היום? איך עבר עליך היום? איך אתה מרגיש? היא חלק מההתנהלות היום יומית. בעידן שבו משפחות מתנתקות משיחות ישירות ועוברות להתנהל בווטסאפ, הרבה יותר קשה לנהל סדר יום משפחתי בריא. אפליקציה היא לא תחליף למשמעות הורית. הגיע הזמן לצקת תוכן בתוך עולם המושגים של המשפחה המודרנית. אין משמעות לזמן איכות, אם הוא לא משרת את הצרכים הרגשיים של המתבגרים. התוצאה, יחסים שמושתתים על פיצוי. הרבה הורים אומרים לעצמם, "עבדתי קשה, לא הייתי בבית, בוא נפצה את הילדים. נצא לקניות, נצא לבילויים". קוראים לזה זמן איכות. האם זה מה שהמתבגר צריך? סביר להניח שהוא צריך יותר מזה.
מערכת היחסים בין הורים לילדים לא עוברת דרך כרטיס אשראי. היא עוברת במקום הזה שבו קיימת נוכחות הורית. בעיקר כששיש בעיות. בעיקר כשהמתבגר מחפש תשובות. אנחנו כל עולמם. הטלוויזיה היא לא תחליף, האינטרנט הוא לא תחליף וגם לא הרשתות החברתיות. אנחנו כמשפחה הרשת החברתית החשובה ביותר עבור המתבגר או הצעיר. דרכנו הם חווים את העולם עם מעורבות רגשית שמסייעת להם לגדול ולהתפתח.
